להתחיל

לבנות אתר זה מאתגר. לבנות מותג זה מאתגר ממש. ובלוג… בכלל. אחרי לימודי האימון האישי, כשהחלטתי שאני עומד להפוך את זה לקרירה שנייה, הבנתי שאני עומד לעשות משהו שלא עשיתי בעבר. בקריירה הקודמת (שעדיין קשורה בי ואני בה) הכל הלך לי בקלות, מפה לאוזן, ועד היום עוד מצלצלים. ובאימון? ובפרט כשיש כל כך הרבה מאמנים. וכל הקולגות שלי מהקריירה הקודמת הן מטפלות. בקיצור, מצאתי את עצמי מתחיל מאפס. ממש ככה. אך התחושה הייתה שכל חיי הבוגרים למדתי והתכוננתי בדיוק לרגע הזה. הרגע הזה של קפיצה חופשית ממטוס. כשהגוף שלך עומד לעזוב את הקרקע הבטוחה ככביכול של המטוס וליפול מטה, להיות בין שמיים וארץ. את הקפיצה כבר עשיתי- עזבתי את כל מקומות העבודה מהקריירה הקודמת ועכשיו אני נופל. ברגעים אלו ממש, בעצם כתיבת המילים האלו- אני לוחץ על הרצועה שפותחת את המצנח מעלי. עוד רגע אתחיל לדאות וסוף סוף להנות מהדרך החדשה.

"את הקשה אנחנו עושים מיד, הבלתי אפשרי לוקח לנו כמה ימים…" (לא מצאתי מי אמר זאת)

רגע לפני העבודה הקשה והמבלבלת על זיקוק השירותים שאני נותן, החלטנו לצאת לחופשה קצרה בארץ- ירדנו לאילת. כמי שגר בעבר באילת, שכחתי כמה נהדרת היא ב"חורף" שלנו. שאתה יכול לצאת לשתות כוס קפה חם בחוץ וקריר לך לרגעים.

ארבעה ימים מלאים בחוויות; פיקניק עם לאמה בחוות האלפקות, שביל האורות הזוהרים במצפה רמון, טיול ג'יפים בקניון האדום, שנוקלין (השיא מבחינת הילדים), הסרט על הלויתן גדול הסנפיר במצפה התת ימי שהיה פשוט עוצר נשימה והשיא עבורי היה- רכבת הרים קטנה באייס מול יחד עם ביתי בת הארבע, רק לראות אותה כמה היא נהנתה היה שווה הכל.

לטיול החחלטתי לצאת ללא הלפטופ או מחברת לכתיבה. רק ספר אחד נהדר "חיים שלי" של עינת נתן. לקחת רגע של למידה אחרת, שלא קשורה לעבודה אלא לחיים עצמם ולמערכות היחסים שלנו עם האנשים החשובים לנו ביותר- הילדים שלנו. בצורה ברורה ומרתקת היא פורסת בפנינו דברים קטנים

כל כך שיכולים לשנות עולם ומלואו. בעיקר איך הילדים שלנו יתפסו עצמם כשיגדלו. שווה קריאה.

התפתחות אישית קשורה גם בסובבים אותנו. הם שמים לב. תהיו בטוחים.

וכן… את הספר השאלתי מהסיפריה. יש סיכוי גדול מאוד שארכוש אותו כספר דיגיתלי כדי שאוכל לחזור אליו שוב ושוב במידת הצורך. אבל את ההתחלה אני אוהב לעשות בספר מושאל כדי לראות עד כמה יהיה לי בו עניין.

ועכשיו... לקחת נשימה עמוקה עמוקה... ולהתחיל.